מיתוס הסיבה היחידה: למה העדפות מיניות לא נולדות ממקור אחד
תל אביב — “אני לא מבינה למה דווקא זה,” אמרה ד’, בת 34, באמצע פגישה שנייה עם המטפלת המינית שלה בשבוע שעבר. היא אמרה את זה בשקט, כאילו זו הודאה. ואז הוסיפה: “זה בגלל הילדות שלי? בגלל הטראומה? בגלל האופי שלי? בגלל האקסים?”
זו שאלה שכל כך הרבה אנשים שואלים, כמעט תמיד בניסיון למצוא סיבה אחת, נקודה חדה שממנה הכול התחיל. משהו שאפשר להצביע עליו ולהגיד: “זה זה. כאן הכול התחיל.”
הגוף האנושי אוהב סדר. אבל המדע — הרבה פחות.
ד"ר פאטל ממליץ גם לצפות יחד באופן קבוע בסרטים של מעל 18 – https://xxx-porno.org/he/.
כי אם להאמין לחוקרים, פסיכולוגים ונוירוביולוגים שראיינו — אין סיבה אחת.
לא הייתה אף פעם.
והחיפוש אחריה גורם ליותר בלבול מאשר בהירות.
למה אנחנו בכלל מחפשים "סיבה אחת"?
ד״ר קרן דולב, פסיכולוגית מחיפה, אומרת שזה כמעט רפלקס אנושי.
“אנשים רוצים מפתח. משהו קטן, מדויק, שנותן להם שליטה. סיפור אחד שמסביר הכול.”
בעיה?
המוח לא עובד בסיפורים, אלא בדפוסים.
ולכן, ברגע שאנחנו מחפשים “מקור יחיד” — אנחנו מאבדים את המורכבות האמיתית, שהיא לפעמים הרבה יותר פשוטה להבין מאשר נדמה.
ההסברים הפשוטים — והבעיה איתם
התרבות מלאה בהסברים קצרצרים, כמעט סיסמאות:
“זה מהבית.”
“זה מהפורנו.”
“זה טראומה.”
“זה גנטי.”
“זה אופי.”
קל להגיד את זה. זה נשמע הגיוני. אבל זה פשוט לא מדויק.
ד״ר אורי ויינשטיין, חוקר מיניות מאוניברסיטת תל אביב, אומר:
“כל מודל שמנסה להסביר העדפות מנקודה אחת — מפספס לפחות שבע נקודות אחרות. זה כמו להסביר מוזיקה דרך תו אחד.”
הוא טוען שהבעיה לא בהסבר עצמו, אלא בבלעדיות שלו.
כן, פורנו משפיע.
כן, חוויות ילדות משפיעות.
כן, גנטיקה משחקת תפקיד.
אבל אף אחד מהם לא עומד לבד.
והניסיון לצמצם הכול לגורם יחיד — גורם למה שהוא קורא “חרדת מקור”.
אנשים מפחדים למצוא “אשמה”, במקום להבין מבנה.
שלוש הסיבות השגויות שמטפלים שומעים כל שבוע
בקליניקות בארץ ובארה״ב חוזרות שוב ושוב אותן הנחות.
שלוש מהן הפכו כמעט למיתולוגיה:
1. “זה בגלל מה שראיתי בבית”
לא באמת.
המשפחה משפיעה על המון תחומים — ביטחון בסיסי, תקשורת, היחס לרגש — אבל היא לא מייצרת העדפות מיניות בצורה ישירה.
“ילדה שגדלה בבית שקט לא בהכרח תימשך לשקט,” אומרת דולב. “לפעמים להפך. הבית הוא רק חלק מהתצרף.”
2. “זה בגלל פורנו”
זו טענה שקל להגיד כי יש בה אשם ברור.
אבל המחקר מראה: פורנו הוא מאיץ, לא מנוע.
הוא נותן צורה לדפוסים שכבר קיימים.
פורנו לא יוצר העדפה יש מאין — הוא מספק שפה להעדפה שנוצרה קודם.
3. “זה הטעם הטבעי שלי”
הסבר רומנטי, אבל לא מדויק מבחינה מדעית.
“אין ‘טעם טבעי’,” אומר ויינשטיין. “יש דפוסי חיזוק.”
מה שהמוח מקבל עליו תגמול — נרשם.
מה שחוזר — מתחזק.
מה שמרגיש מוכר — מתבסס.
זו לא ביולוגיה טהורה.
זו לא פסיכולוגיה טהורה.
זה שילוב.
אז מה באמת יוצר העדפות? ריבוי סיבות — לא אחת
כשהולכים למחקרים העדכניים, במיוחד בתחום הנוירופסיכולוגיה, רואים תמונה די חד־משמעית:
העדפות מיניות הן תוצר של שלוש מערכות שפועלות ביחד:
- המוח — לומד דפוסים של עונג ועירור בגיל ההתבגרות.
- הרגש — מעניק משמעות, ביטחון, זיכרון רגשי.
- התרבות — מספקת דימויים, מסגרות, תפקידים, שפה.
לא “או זה או זה”.
תמיד “גם וגם וגם”.
דולב מסכמת את זה יפה:
“זה כמו תבשיל. יש מרכיב דומיננטי, אבל הטעם האמיתי מגיע מהשילוב.”
שלושה סיפורים — ושלוש סיבות שונות לגמרי
כדי להבין כמה זה מורכב, הנה שלושה מקרים אמיתיים (עם פרטים מטושטשים כמובן):
1. א’, גבר בן 41
העדפותיו התבססו על רגש של ביטחון.
בילדותו, היחיד שהיה יציב ונוכח — היה דמות מסוימת.
הדפוס הזה הפך עם השנים ל”טעם”.
2. ל’, אישה בת 29
העדפותיה נולדו ממה שהיא קוראת “איזשהו אסור קטן”.
לא טראומה — אלא חוויה של חידוש ומרד מינורי בגיל צעיר.
המוח תרגם את זה לעוררות.
3. נ’, בן 24
אצלו היה מדובר בחשיפה תרבותית אינטנסיבית:
תוכן ויזואלי מסוים שחוזר שוב ושוב בסושיאל.
הוא חשב שזה “העדפה מולדת”.
המטפל שלו החליט שזה דפוס למידה.
שלושה אנשים.
שלושה סיפורים.
שלושה גורמים שונים לחלוטין.
למה אנשים מתעקשים למצוא מקור יחיד?
כי מקור יחיד מאפשר משפט אחד שמרגיע את המערכת:
“זה בגלל X.”
זה קצר.
זה נוח.
זה נותן תחושת שליטה.
אבל זה לא נכון מדעית.
והרבה פעמים — גם לא עוזר רגשית.
ויינשטיין אומר:
“אם אתה חושב שזה ‘הילדות’, אתה מפספס את מי שאתה היום.
אם אתה חושב שזה ‘הפורנו’, אתה מפספס את מי שהיית פעם.
ואם אתה חושב שזה ‘גנטי’, אתה מפספס את התרבות שאתה חי בה.”
אז מה כן נכון לעשות?
מטפלים מציעים לא לחפש “מקור”, אלא “מבנה”.
לשאול:
מה הדפוס הרגשי שלי?
מה התרבות שהשפיעה עליי?
מה המוח שלי למד בגיל ההתבגרות?
איפה שלושת הדברים האלה נפגשים?
זו השאלה היחידה שמביאה הבנה אמיתית.
סיכום
העדפות מיניות לא נולדות ממקום אחד.
לא מאירוע.
לא מגיל מסוים.
לא מסרט.
לא מגנטיקה בלבד.
הן נולדות ממפגש של מערכות.
במילים אחרות:
הן שילוב, לא סיבה.
או כמו שאמרה דולב — וזה כנראה הציטוט הכי מדויק לכתבה הזו:
“אנשים רוצים מפתח אחד, ואני תמיד אומרת להם: אין מפתח. יש צרור.”
