למה המוח הנשי עובד אחרת — ולא, זה לא “מורכבות נשית”

אני יושב עם הקפה הבינוני שלי בתל אביב, מנסה להבין שוב איך להסביר את מה שמחקרים חדשים כבר צועקים שנים:
ההבדל בין גברים לנשים בעוררות מינית… הוא כמעט לא גוף. הוא מוח. נטו מוח.

ואם להיות רגע ישיר — מה שהרבה נשים חושבות שזה “אני תקועה”, זה בכלל מנגנון עצבי שעובד כמו שתוכנן.
לא תקלה. ארכיטקטורה.

מה הסריקות מוח מראות בפועל

קבוצת מחקר של ד״ר לירה הולשטיין מאוניברסיטת ניימכן עשתה משהו די נדיר: סריקות fMRI תוך כדי שלבים שונים של עוררות אצל נשים.
וזה היה מעניין, אבל לא מהכיוון שאנשים מצפים.

יש אזורים שנדלקים — בסדר, זה ידוע. אזור התגמול במידבריין, רצועות שנכנסות לפעולה.

אבל מה שבאמת בלט?
האזורים שדווקא נרגעים:

• אזורים ב-DLPFC,
• חלקים בטמפורל לוב,
• ובעיקר, ה-OFC השמאלי — האזור שמווסת עכבות.

הולשטיין קראה לזה “לוח בקרה של בלמים”.
וכשהבלמים האלה משתחררים, יש לנשים הרבה יותר סיכוי להיכנס למצב שהיא תיארה כמצב של פחות פיקוח עצמי.
מין תודעה אחרת, פחות “אני רואה את עצמי מבחוץ”.

השורה שלה, פחות או יותר:
“חלק גדול מעוררות נשית זה היכולת של המוח להשתיק את הביקורת.”

לקוראים המעוניינים במבט רחב יותר על האופן שבו תרבות חזותית מעצבת דפוסי עוררות, הארכיון המלא של ניתוחים מבוססי מקרים זמין כאן: https://xxx-porno.org/he/.

ואז מגיע מחקר שסותר — לכאורה

קבוצה אחרת, בהובלת ד״ר בן קורסקי מרטגרס, עשתה בדיוק את אותו דבר — רק הפוך:
הנשים שם גירו את עצמן, לא בן זוג.

ופה — ה-OFC דווקא נדלק.
לא כבה.

ייאמר: זה לא סתירה. זה שני מסלולים שונים.

במילים פשוטות:

עם בן/בת זוג → המוח צריך להרפות שליטה

לבד → המוח צריך להתמקד

זה כמו מסלול אחד שדורש אמון ואיפוס, ומסלול אחר שדורש ריכוז.

זה לא “נשים מורכבות”.
זה מוח עם יותר ממצב פעולה אחד.

מה זה אומר על “פער העוררות”

כל מיתוס ה”נשים צריכות יותר זמן, יותר תנאים, יותר אווירה”…
חצי נכון במקרה הטוב.

הדימות מראה משהו הרבה פחות רומנטי:

נשים מפעילות יותר מערכות לפני שהגוף בכלל זז:

• זיהוי סיכון / ביטחון,
• פרשנות רגשית,
• עיבוד סימנים חברתיים,
• ניהול עכבות,
• בקרה אוטונומית.

אצל גברים — מערכת תגמול נדלקת וזהו.

אצל נשים — אם אזורי העיכוב לא נרגעים (לחץ, הסחות דעת, בושה, חוסר אמון), הגוף פשוט לא נכנס למשחק.

זה לא אופי. זה נוירולוגיה.

האם אפשר “לאמן” את המוח? מפתיע, אבל כן

קורסקי טוען שאפשר ללמד נשים לזהות את התבנית שהמוח שלהן צריך כדי להגיע לעוררות עמוקה יותר —
בשימוש בניטור מוח בזמן גירוי.

מי שזקוקה לשקט עצבי — תלמד להרפות בלמים.
מי שזקוקה לפוקוס — תלמד להדליק את ה-OFC.

חוקרים אחרים אומרים: לא צריך טכנולוגיה.
לפעמים מיינדפולנס, נשימות עמוקות, או אפילו 3 דקות של ניתוק מהטלפון —
כבר משביתים את העומס הפרה-פרונטלי.

בכל מקרה, הכיוון ברור:
עוררות נשית זו לא תכונה. זו פלסטיות עצבית.

מבט קדימה — ואולי גם תיקון היסטורי

אם הקו הזה ימשיך, “פער העוררות” המפורסם ייעלם.
לא כי נשים משתנות —
אלא כי סוף סוף מבינים איך המוח שלהן עובד.

ויש עוד משהו שהחוקרים אומרים בשקט, כמעט בחיוך:

נשים — כשהמערכת שלהן עובדת — מסוגלות לשמור על עוררות גבוהה זמן ארוך יותר, ולחזור אליה מהר יותר מגברים.

לא תחרות.
לא מהפכה.
רק בהירות ביולוגית שהגיעה באיחור.